פרשנות והגדרות בחוק המקרקעין – המושגים שכל בעל נכס חייב להכיר

חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מהווה את המסגרת החוקית המרכזית המסדירה את כל הנוגע לנכסי דלא ניידי במדינת ישראל. הבנה מעמיקה של חוק זה היא בעלת חשיבות עליונה עבור כל מי שמחזיק בבעלות על נכס מקרקעין, שכן הוא מגדיר את זכויותיו, חובותיו ואת ההליכים המשפטיים הרלוונטיים לנכסיו. החוק מתווה את הכללים המסדירים בעלות, החזקה, עסקאות, רישום, שיתוף ונושאים רבים אחרים הקשורים למקרקעין. מאמר זה נועד לספק הסבר ברור ונגיש להגדרות ולפרשנויות מפתח בחוק המקרקעין, במטרה להעניק לבעלי הנכסים את הידע הדרוש להבנת זכויותיהם וחובותיהם בצורה מיטבית. מאז חקיקתו בשנת 1969, עבר החוק מספר תיקונים , עובדה המעידה על התפתחותו והתאמתו לצרכים המשתנים של החברה הישראלית.  

הגדרות מפתח ופרשנויות בחוק המקרקעין:

מהם "מקרקעין" על פי החוק?

ההגדרה הבסיסית והמהותית ביותר בחוק המקרקעין היא ההגדרה של המונח "מקרקעין". בסעיף 1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מוגדרים "מקרקעין" כדלקמן: "מקרקעין - קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה".  

הגדרה זו כוללת מספר מרכיבים יסודיים. ראשית, היא מתייחסת לקרקע עצמה, שהיא הבסיס הפיזי של כל נכס מקרקעין. שנית, היא כוללת את כל הבנוי והנטוע עליה, כלומר, כל מבנה שהוקם על הקרקע, כגון בתים, בניינים, גדרות, וכן כל צמחייה שנטועה בה באופן קבוע, כמו עצים ושיחים. המרכיב השלישי בהגדרה הוא כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע. סעיף זה מרחיב את ההגדרה מעבר למבנים וצמחייה וכולל כל דבר אחר שמחובר לקרקע בחיבור קבוע ויציב. דוגמאות לכך יכולות להיות תשתיות קבועות כגון צינורות מים, כבלי חשמל ומערכות ביוב המוטמעות בקרקע.  

לעומת זאת, ההגדרה מוציאה מתחולתה מחוברים הניתנים להפרדה. הכוונה היא לכל דבר שמחובר אמנם לקרקע או למבנה, אך ניתן להפרידו ממנו מבלי לגרום נזק משמעותי לנכס עצמו. דוגמאות לכך יכולות להיות מתקנים זמניים, ריהוט שאינו מובנה או חפצים אישיים. החוק מבחין בין חיבור קבוע לחיבור זמני או ניתן להפרדה, ורק החיבור הקבוע הופך את הנכס לחלק מה"מקרקעין".  

חשוב לציין כי קיימות הגדרות שונות למונח "מקרקעין" בחוקים אחרים, כגון חוק מיסוי מקרקעין, שם ההגדרה מתמקדת בהיבטים של מיסוי נכסים. עם זאת, לצורך הבנת זכויות וחובות בעלות, ההגדרה שבחוק המקרקעין היא הרלוונטית והקובעת. העובדה שהחוק מוציא במפורש "מחוברים הניתנים להפרדה" מעלה את האפשרות להתגלעות מחלוקות בנוגע לסיווגו של פריט מסוים כקבוע או כניתן להפרדה, דבר שיכול להשפיע על עסקאות מכירה והעברת בעלות בנכסים. מומלץ לכן לבעלי נכסים להגדיר באופן ברור בהסכמי מכירה מה כלול בנכס ומה לא, כדי למנוע אי הבנות ומחלוקות עתידיות.  

מהי "בעלות" ומהן זכויות הבעלים?

לאחר שהגדרנו מהם "מקרקעין", יש להבין את משמעות הזכות המרכזית ביותר הקשורה אליהם – ה"בעלות". סעיף 2 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מגדיר "בעלות" במקרקעין כ"הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם".  

הבעלות היא הזכות המקיפה ביותר שיכולה להיות לאדם בנכס מקרקעין. היא מעניקה לבעלים שלושה סוגי זכויות עיקריות. ראשית, הזכות להחזיק במקרקעין, כלומר, להיות בשליטה פיזית על הנכס ולמנוע מאחרים לעשות זאת ללא רשותו. שנית, הזכות להשתמש בהם, כלומר, לעשות שימוש בנכס לכל מטרה חוקית, כל עוד השימוש אינו פוגע בזכויות של אחרים ואינו מפר הגבלות חוקיות או הסכמיות. שלישית, הזכות לעשות בהם כל דבר וכל עסקה, שהיא הזכות הרחבה ביותר ומאפשרת לבעלים לבצע פעולות שונות בנכס, כגון בנייה, שינוי, השכרה, מכירה, מתנה או כל עסקה אחרת.  

חשוב להדגיש כי זכות הבעלות אינה מוחלטת והיא כפופה לשני סוגי הגבלות. הגבלות לפי דין כוללות חוקים שונים המגבילים את זכות הבעלות, כגון חוקי תכנון ובנייה, חוקי איכות הסביבה או חוקים המגנים על זכויות של אחרים. לדוגמה, בעלים לא יכול לבנות מבנה בניגוד לתקנות התכנון והבנייה החלות על האזור. הגבלות לפי הסכם הן הגבלות שהבעלים הסכים עליהן בהסכם עם צד אחר, כגון בהסכם משכנתא עם בנק או בהסכם שיתוף במקרקעין עם שותפים.  

החוק מכיר גם במושג של בעלות משותפת במקרקעין, כאשר מספר אנשים חולקים בעלות על אותו נכס. בנוסף, הבעלות במקרקעין מתפרסת לא רק על פני שטח הקרקע, אלא גם לגובה שמעליה ולעומק שמתחתיה. העובדה שזכות הבעלות כפופה ל"כל מטרה חוקית" ול"כל עסקה" עלולה לעורר פרשנויות משפטיות שונות ומחלוקות. בעוד שהבעלות מעניקה זכויות נרחבות, הן אינן בלתי מוגבלות. לדוגמה, שימוש בנכס למטרות בלתי חוקיות אינו מותר. כמו כן, עסקאות מסוימות עשויות להיות מוגבלות על ידי הסכמים קודמים או הליכים משפטיים. מומלץ לבעלי נכסים להיות מודעים למגבלות אלה ולפנות לייעוץ משפטי בעת הצורך.  

מהי "החזקה" וכיצד היא שונה מבעלות?

מושג חשוב נוסף בחוק המקרקעין הוא "החזקה". החוק מגדיר "מחזיק" כאדם השולט ישירות במקרקעין או שאדם אחר שולט בהם מטעמו. "החזקה" מתייחסת לשליטה הפיזית והישירה בנכס, או לשליטה באמצעות אדם אחר הפועל בשמו של המחזיק.  

ההבחנה בין "החזקה" ל"בעלות" היא מהותית. בעוד שהבעלות כוללת את הזכות המשפטית המלאה בנכס, לרבות הזכות להחזיק, להשתמש ולעשות בו עסקאות, ה"החזקה" מתמקדת בשליטה הפיזית בפועל בנכס ובשימוש בו. במקרים רבים, הבעלות וההחזקה מתקיימות אצל אותו אדם, אך ישנם מצבים בהם הן נפרדות. לדוגמה, שוכר מחזיק בנכס שבבעלות המשכיר.  

החוק מעניק הגנה משפטית גם למי שמחזיק בנכס, אפילו אם אינו הבעלים הרשום. הגנה זו נועדה למנוע פלישה או פינוי בלתי חוקי של המחזיק מהנכס. העובדה שהחוק מגן על ההחזקה, גם ללא בעלות, מעידה על הכרה בחשיבות השליטה והשימוש בפועל בקרקע. ייתכנו מקרים של השתלטות על קרקע או שכירות ארוכת טווח ללא העברת בעלות פורמלית, בהם ההגנה על ההחזקה עשויה להיות רלוונטית. החוק הישראלי מכיר גם במקרים מורכבים יותר, כמו "חזקה נוגדת" (Adverse Possession), אם כי התנאים להכרה בזכות בעלות מכוח חזקה ממושכת הם נוקשים ודורשים תקופה ארוכה מאוד של חזקה רצופה וגלויה תוך כפירה בזכות הבעלים המקורי.  

עסקאות במקרקעין: דרישות הרישום והשלכותיו.

"עסקה במקרקעין" מוגדרת בחוק כהקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין על פי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה. אחד העקרונות היסודיים בדיני המקרקעין בישראל הוא העיקרון שלפיו עסקה במקרקעין טעונה רישום בפנקסי המקרקעין ("טאבו") כדי להגיע לסיומה.  

סעיף 7 לחוק המקרקעין קובע כי עסקה במקרקעין נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום. עסקה שלא נגמרה ברישום נחשבת כהתחייבות לעשות עסקה בלבד. יתרה מכך, התחייבות לעשות עסקה במקרקעין חייבת להיות במסמך בכתב.  

חשיבות הרישום נובעת, בין היתר, מהצורך למנוע מצב של "עסקאות נוגדות". סעיף 9 לחוק קובע כי אם אדם התחייב לעשות עסקה במקרקעין ולאחר מכן התחייב לאדם אחר לעסקה נוגדת לפני שהעסקה הראשונה נרשמה, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה. עם זאת, אם בעל העסקה השנייה פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב, זכותו עדיפה. כלומר, הרישום בפועל הוא המקנה את הזכות הקניינית הסופית בנכס.  

החוק מכיר גם בעיקרון של "רכישה בתום לב". סעיף 10 לחוק קובע כי מי שרוכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, זכותו תהיה תקפה גם אם הרישום לא היה נכון. "מקרקעין מוסדרים" הם מקרקעין שנרשמו לאחר הליך של הסדר זכויות, דבר המקנה להם מעמד רישומי חזק יותר.  

הדגש הרב על הרישום מדגיש את חשיבות ההסדרה הפורמלית של זכויות במקרקעין בפנקסי המקרקעין. אי רישום העסקה מותיר את הקונה במצב משפטי פגיע, במיוחד במקרים של הונאה או תביעות סותרות. קונה שלא רשם את זכותו מחזיק רק בזכות חוזית מול המוכר, שהיא חלשה יותר מבעלות מלאה הרשומה בטאבו. מומלץ לכל רוכש נכס לוודא כי העסקה שלו נרשמת בפנקסי המקרקעין בהקדם האפשרי כדי להבטיח את זכויותיו הקנייניות.

סוגי שכירות: שכירות, חכירה וחכירה לדורות.

חוק המקרקעין מגדיר שלושה סוגים עיקריים של שכירות, המבטאים דרגות שונות של החזקה ושימוש בנכס שאינן מגיעות לדרגת בעלות מלאה. סעיף 3 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מגדיר שכירות כזכות שהוקנתה בתמורה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא לצמיתות. כלומר, זוהי זכות זמנית להשתמש בנכס בתמורה לתשלום דמי שכירות.  

החוק מבחין בין שכירות קצרת מועד לשכירות ארוכת מועד יותר. חכירה מוגדרת כשכירות לתקופה שלמעלה מחמש שנים. סוג שכירות זה מקנה לשוכר זכות שימוש והחזקה לטווח ארוך יותר משכירות רגילה.  

הסוג השלישי הוא חכירה לדורות, שהיא שכירות לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים. חכירה לדורות היא למעשה זכות שימוש והחזקה לטווח ארוך מאוד, שלעתים קרובות מתקרבת לזכויות בעלות מבחינה מעשית. לדוגמה, במקרים רבים, מחזיקים ב"חכירה לדורות" בדירות בבתים משותפים נהנים מזכויות הצבעה באסיפות הדיירים.  

החוק קובע כי שכירות קצרה (עד חמש שנים) פטורה מדרישת המסמך בכתב והרישום, ושכירות עד עשר שנים פטורה מרישום. עם זאת, שכירות לתקופה ארוכה יותר, ובמיוחד חכירה וחכירה לדורות, מומלץ ואף נדרש לרשום בפנקסי המקרקעין כדי להבטיח את זכויות השוכר כלפי צדדים שלישיים. ההבחנה בין סוגי השכירות השונים משקפת את ההכרה ברמות שונות של אינטרסים ארוכי טווח בנכס שאינם מגיעים לבעלות מלאה, דבר המשפיע על זכויות וחובות השוכר והמשכיר.  

סוג שכירות (סוג שכירות)

תקופה (תקופה)

מאפיינים עיקריים (מאפיינים עיקריים)

דרישת רישום (דרישת רישום)

שכירות (Lease)

עד 5 שנים

זכות להחזיק ולהשתמש שלא לצמיתות

בדרך כלל לא נדרש

חכירה (Leasehold)

מעל 5 שנים

זכות להחזיק ולהשתמש לטווח ארוך יותר

רישום מומלץ

חכירה לדורות (Long-term Leasehold)

מעל 25 שנים

החזקה ושימוש לטווח ארוך מאוד, לעתים דומה לבעלות

רישום נדרש

משכנתא ושיעבוד נכסים: מושגים בסיסיים.

"משכנתה" מוגדרת בסעיף 4 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, כ"מישכון של מקרקעין". משמעות הדבר היא שמשכנתא היא סוג של שיעבוד המוטל על נכס מקרקעין כערובה לקיום חיוב כספי, לרוב הלוואה לצורך רכישת הנכס. כאשר אדם מקבל הלוואה מבנק או ממוסד פיננסי אחר כדי לרכוש נכס, המוסד המלווה רושם משכנתא על הנכס. המשכנתא מבטיחה שאם הלווה לא יעמוד בהחזר ההלוואה, הבנק יוכל לממש את המשכנתא, כלומר, למכור את הנכס כדי לכסות את החוב.  

חשוב לציין כי בעל הנכס המשועבד במשכנתא שומר על זכותו להחזיק בנכס, להשתמש בו ולבצע בו עסקאות, כל עוד הדבר נעשה בכפוף לתנאי הסכם המשכנתא. עסקה שהבעלים מבצע בנכס לאחר שמושכן אינה גורעת מזכותו של בעל המשכנתא לממש אותה, ואין לעסקה כזו תוקף כלפי מי שרכש את הנכס במסגרת מימוש המשכנתא. רישום המשכנתא בפנקסי המקרקעין הוא חיוני כדי להעניק לה תוקף כלפי צדדים שלישיים וכדי להבטיח את זכויות המלווה. משכנתאות הן חלק בלתי נפרד מבעלות על נכסים בישראל עבור רוב האנשים. הבנת עקרונות היסוד של משכנתאות חיונית לבעלי נכסים, במיוחד בנוגע לזכויותיהם ולביטחון המלווה. כאשר נכס ממושכן, הבעלים מעניק למלווה למעשה זכות קדימה בנכס. 

זיקת הנאה: זכויות שימוש במקרקעין שאינם בבעלותך.

"זיקת הנאה" מוגדרת בסעיף 5 לחוק המקרקעין כ"שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמו זכות להחזיק בהם". במילים אחרות, זוהי זכות להשתמש במקרקעין של אדם אחר למטרה מסוימת, מבלי שלבעל הזיקה יש זכות פיזית להחזיק במקרקעין עצמם.  

דוגמאות נפוצות לזיקות הנאה כוללות זכות מעבר בשטח של שכן, או זכות להשתמש בתשתיות (כגון צינורות או כבלי חשמל) העוברות בשטח של נכס סמוך. כדי שזיקת הנאה תהיה מחייבת מבחינה משפטית, עליה להיות רשומה בפנקסי המקרקעין. זיקות הנאה יכולות להשפיע באופן משמעותי על השימושיות והערך של נכס. בעלי נכסים צריכים להיות מודעים לכל זיקות הנאה קיימות על נכסיהם ולהבין את זכויותיהם אם הם נהנים מזיקת הנאה על נכס של אחר. זיקת הנאה יוצרת חובה משפטית על בעל הנכס הכפוף לזיקה לאפשר לבעל הזיקה להשתמש בקרקעו למטרה הספציפית שנקבעה. זכות זו עוברת עם הקרקע, כלומר היא נשארת בתוקף גם אם הבעלות על אחד הנכסים משתנה. מומלץ לבעלי נכסים לבדוק בקפידה את רישומי הנכס שלהם לפני הרכישה כדי לוודא שאין רשומות זיקות הנאה בלתי רצויות.

שיתוף במקרקעין: ניהול, שימוש ופירוק שיתוף.

"שיתוף במקרקעין" מתקיים כאשר בעלות על נכס מקרקעין נתונה למספר אנשים. סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, קובע כי במקרקעין שהם בבעלות משותפת של כמה אנשים, בעלותו של כל אחד מהם מתפשטת על כל חלק במקרקעין, ואין לשום שותף חלק מסוים ומוגדר בהם. חלקיהם של השותפים נחשבים לשווים, אלא אם כן הוסכם אחרת.  

השותפים רשאים לערוך ביניהם "הסכם שיתוף" המסדיר את ניהול המקרקעין המשותפים, השימוש בהם וזכויותיהם וחובותיהם. הסכם זה ניתן לרישום, וכאשר הוא נרשם, הוא מחייב גם שותפים חדשים ואנשים אחרים. בהיעדר הסכם שיתוף, קובע החוק כללים שונים לגבי ניהול ושימוש בנכס המשותף. לדוגמה, בעלי רוב החלקים במקרקעין רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל ולשימוש הרגיל בהם. כל שותף רשאי להעביר את חלקו במקרקעין המשותפים או לעשות בו עסקה אחרת, ללא הסכמת יתר השותפים.  

החוק מכיר בזכותו של כל שותף לדרוש בכל עת את "פירוק השיתוף". פירוק השיתוף יכול להיעשות בהסכם בין השותפים, או על פי צו של בית המשפט אם אין הסכמה. בית המשפט יכול לצוות על פירוק בדרך של חלוקה בעין של המקרקעין אם הדבר אפשרי, או בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת התמורה בין השותפים. שיתוף במקרקעין עלול להוביל למורכבויות בניהול ובשימוש בנכס. החוק מספק מנגנונים להסדרת יחסים אלה ולאפשר לשותפים לצאת מהשותפות בעת הצורך. מומלץ לשותפים לשקול עריכת הסכם שיתוף כדי למנוע סכסוכים פוטנציאליים.  

דיני בתים משותפים: זכויות וחובות הדיירים.

עורך דין חוזים מקרקעין עוסק בכל מה שקשור ל"בית משותף" מוגדר כמבנה קבוע שיש בו שתי דירות או יותר והוא נרשם בפנקס הבתים המשותפים. החוק מסדיר באופן מיוחד את היחסים המשפטיים בבתים משותפים, תוך התייחסות ל"דירה" כאל יחידה נפרדת בבעלות, ול"רכוש משותף" הכולל את כל חלקי הבניין שאינם רשומים כדירות, כגון הקרקע, הגג, הקירות החיצוניים, חדרי המדרגות והמעליות.  

לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף. היחס בין שטח הדירה לשטח כלל הדירות בבניין קובע את שיעור החלק של כל דירה ברכוש המשותף, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון הבית המשותף. "התקנון" הוא מסמך המסדיר את היחסים בין בעלי הדירות ואת זכויותיהם וחובותיהם. בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון חלקים מסוימים של הרכוש המשותף שיהיו צמודים לדירות מסוימות, למעט חלקים חיוניים כגון חדרי מדרגות ומעליות.  

בעלי הדירות מחויבים להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקה וניהול של הרכוש המשותף בהתאם לחלקם היחסי בו. הבית המשותף מנוהל על ידי "נציגות" נבחרת של בעלי הדירות, הפועלת על פי התקנון. סכסוכים בין בעלי דירות בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם מוכרעים על ידי "המפקח על רישום המקרקעין". החיים בבית משותף כרוכים במערכת חוקים ייחודית המשלבת בעלות פרטית על דירה עם בעלות ושיתוף באחריות על הרכוש המשותף. הבנת כללים אלה חיונית לניהול תקין של הבית המשותף ולמניעת סכסוכים. מומלץ לבעלי דירות להכיר היטב את תקנון הבית המשותף שלהם.  

הערת אזהרה: כלי להגנה על אינטרסים בעסקאות מקרקעין.

"הערת אזהרה" היא רישום בפנקסי המקרקעין המעיד על התחייבות בכתב של בעל הנכס לבצע עסקה במקרקעין או להימנע מביצוע עסקה כזו. מטרתה העיקרית היא להזהיר קונים פוטנציאליים או צדדים מעוניינים אחרים מפני קיומן של התחייבויות קודמות הנוגעות לנכס.  

לאחר רישום הערת אזהרה, לא ניתן לרשום עסקה סותרת באותו נכס ללא הסכמת מי שלטובתו נרשמה ההערה או ללא צו בית משפט. הערות אזהרה משמשות במגוון מצבים, כגון לאחר חתימה על הסכם רכישה של נכס, בעת לקיחת משכנתא או כאשר קיימת התחייבות להימנע מביצוע עסקה. קיימים סוגים שונים של הערות אזהרה, למשל, הערה על התחייבות להעברת בעלות, הערה על התחייבות לרישום משכנתא או הערה על קיומה של זיקת הנאה.  

רישום הערת אזהרה נעשה על ידי הגשת בקשה ללשכת רישום המקרקעין, בצירוף המסמכים הנדרשים, כולל ההתחייבות בכתב של בעל הנכס. הערת אזהרה מעניקה הגנה משפטית משמעותית למי שלטובתו היא נרשמה, שכן היא מונעת ביצוע עסקאות סותרות ומקנה עדיפות על פני עיקולים מאוחרים או הליכי פשיטת רגל של בעל הנכס. "הערת אזהרה" היא כלי רב עוצמה להגנה על אינטרסים של צדדים המעורבים בעסקאות מקרקעין בתקופה שבין ההסכם לרישום הסופי של הזכויות. מומלץ מאוד לרוכשי נכסים לרשום הערת אזהרה מיד לאחר חתימה על הסכם רכישה.  

מושגים חשובים נוספים:

• מקרקעין מוסדרים: מקרקעין שנרשמו לאחר הליך של הסדר זכויות, המעניק רמת ודאות גבוהה יותר לגבי הבעלות.  

• רשם המקרקעין: תפקידו לנהל את פנקסי המקרקעין ולפקח על רישום זכויות ועסקאות במקרקעין.  

• מפקח על רישום המקרקעין: תפקידו, בין היתר, להכריע בסכסוכים בין בעלי דירות בבתים משותפים ובנושאים אחרים הקשורים לרישום מקרקעין.  

סיכום והמלצות לבעלי נכסים בישראל.

הבנה מעמיקה של חוק המקרקעין היא חיונית לכל בעל נכס בישראל. חוק זה מגדיר את הזכויות והחובות הבסיסיות הנוגעות לבעלות, החזקה, שימוש וביצוע עסקאות במקרקעין. מומלץ לכל בעל נכס לפנות לייעוץ משפטי מקצועי בכל מקרה של ספק או בעיה משפטית הקשורה לנכס שלו. יש לוודא כי כל עסקת מקרקעין מתועדת כראוי בכתב ונרשמת בפנקסי המקרקעין. חשוב להבין את תנאי הסכמי השכירות והמשכנתא, לבדוק את רישומי הנכס לאיתור זיקות הנאה או שיעבודים אחרים, ובמקרה של בעלות משותפת, לשקול עריכת הסכם שיתוף. בעלי דירות בבתים משותפים צריכים להכיר את תקנון הבית המשותף שלהם. בעת רכישת נכס או קבלת זכות משמעותית בו, מומלץ ביותר לרשום הערת אזהרה כדי להגן על האינטרסים שלכם. לבסוף, חשוב להתעדכן בכל תיקון או שינוי בחוק המקרקעין כדי להבטיח ציות לחוק ושמירה על זכויותיכם.